חומרים שוחקים הקשורים בשרף מיוצרים על ידי ערבוב, לחיצה והתקשות בטמפרטורות של כ-200 מעלות. שרפים מורכבים בדרך כלל משני מרכיבים עיקריים, שרף ומקשה. ערבוב גורם לחומר שרף תגובתי. במהלך התקשות, צמיגות השרף עולה, ומייצר חומר פלסטי קשיח.
2.1 ערבוב ויצירה
הערבוב מתחלק בדרך כלל למספר שלבים, ערבוב רטוב, ערבוב יבש וערבוב סופי. בשלב הערבוב הרטוב משולבים חלקיקים שוחקים ושרף נוזלי או פורפורל (חומר הרטבה). החלקיקים השוחקים מצופים כך שאבקת שרף וחומרי מילוי יכולים להיצמד ביתר קלות למשטח החלקיקים. חומר ההרטבה גם משפר את צבירה של החלקיקים. בנוסף, ניתן לטפל בכלים השוחקים במצבם המקורי, מה שנקרא "ירוק".
לפני השילוב עם התערובת הרטובה (המורכבת משרף שוחק ושרף רטוב), מערבבים שרף אבקת וחומרי מילוי יבשים על בסיס פנול. תוספים כלולים לתמיכה בתהליך הערבוב על ידי שיפור יכולת הזרימה וחיי האחסון של התערובת והפחתת הנטייה להתקבץ. דוגמאות לתוספים כוללות תוספים באבקה, סיליקה ונגזרות. תהליך הערבוב נמשך עד להופעת תערובת הומוגנית וניתנת לשפוך. אבק מהווה דאגה בטיחותית בעת טיפול באבקות שרף. לכן, מדכאי אבק יכולים להיות תוספים שימושיים כדי למזער אבק.
לפני הלחיצה ניתן להטמיע חומרי גוף כמו סיבי זכוכית לגלגלים חתוכים או גופי אלומיניום לגלגלי שחיקה קשים במיוחד.
2.2 לחיצה
ניתן לכבישה קרה ולהתקשות בכבשן או בכבישה חמה והקשה על מכבש עם פלטה מחוממת. איור 5 מציג דוגמה להתקנה ללחיצת שכבת השוחקים על גוף גלגל השחזה. גלגלי שחיקה קונבנציונליים יכולים להיות בכבישה חמה או בכבישה קרה ולהתקשות ב-140-200 מעלות. רוב גלגלי השחזה הקשים במיוחד וגלגלי השחזה הצפופים, בעלי נקבוביות נמוכה, מיוצרים בכבישה חמה ב-160-175 מעלות. עבור גלגלי שחיקה קשים במיוחד בקוטר של פחות מ-200 מ"מ, ניתן ללחוץ את שכבת השוחקים ישירות על גוף הבסיס. קשרי אפוקסי או פוליאוריטן נוצקים או מנערים בתבנית ולאחר מכן מתקשים בטמפרטורה של 20-80 מעלות.
כבישה קרה מתבצעת על מכבש הידראולי עם חוזק דחיסה של 15-30 N/mm2. זמן הלחיצה נע בין 5-50 שניות, בהתאם לגודל וצורת הכלי השוחק, גודל החלקיקים, הפלסטיות והפיזור של התערובת. בכבישה חמה, זמן הלחיצה הוא בערך 30-60 שניות לכל מילימטר של עובי הגלגל. תהליך הכבישה יכול להתבצע על בסיס נפח או לחץ מוגדרים (נפח קבוע ולחץ קבוע). חיכוך וחיכוך פנימי עם דופן התבנית מובילים לסטיות בצפיפות החלקיקים, המשפיעות על קשיות הכלי. ניתן להתגבר על סטיות בצפיפות על ידי לחיצה עם שני סדנים או על ידי תנודה במהלך תהליך הלחיצה.
2.3 אשפרה
תהליך ההתקשות חייב לבצע תוכנית טמפרטורה מוגדרת. בהתאם לטמפרטורה בפועל, מתרחשים מספר תהליכים כימיים במהלך תהליך הריפוי:
(1) 70~80 מעלות: קלסר השרף מתחיל לזרום והופך למסה מותכת. המים בשרף הפנולי מתאדים והשרף מתקשה תחת הפרדת מים זו. ניתן להזרים את המים בכלי הנקבובי.
(2) תואר 110-120: הקסמתילנטטרמין מתפרק ומתחיל את תהליך ההתקשות של אבקת השרף המותכת. משתחררים גזים, במיוחד אמוניה (NH3).
(3) תואר 170-180: המבנה מתקשה לבסוף ומתרחש הצלבה של השרף הפנולי. יש להימנע מהתפרקות יתר מכיוון שלכלים שהתאפקו יתר על המידה יש חוזק מופחת.
(4) תואר 180-200: מבנה הבנזילאמין מתפרק, ויוצר אמוניה חדשה. קלסר השרף הופך שביר אך גם יציב תרמית.
(5) רמת הטמפרטורה הסופית (165-170, 175-180 או 185-195 מעלות ) משפיעה באופן משמעותי על תכונות הכלי הסופי (קשיות, קשיחות, שבירות). אשפרה יכולה להתבצע גם דיאלקטרית על ידי תדר רדיו וחימום במיקרוגל. שיטות אלו דורשות נוכחות של גורם הפסד חשמלי משמעותי, הנפוץ עם שרפים פנוליים.






